<h1>אהל מועד שער השבת דרך ד'</h1>
<h2>דף כה.</h2>
שמן ויין שאין מלבנין אין חוששין אם בגדיו טובל בהן ובלבד שלא יסחוט הבגד שאסור משום דש אם הוציא מתוכו המשקה ואין לחוש שמא יסחוט בו לצורך המשקה שאין רגילות בזה שאין אדם חפץ באותו משקה ומיהו סוחט אפי' כשהמשקה הולך לאיבוד אסרו רוב הגדולים אלא שבעל הערוך מתיר כמו שנתבאר בנ"ד ולדבריו ברזא כרוכה פשתן והיא בנקב החבית מן הצד אם אין כלים תחתיה הואיל והמשקה הנסחט נופל בארץ מותר למשוך הברזא הואיל והמשקה הולך לאיבוד, ור' יצחק בר' שמואל אומר שאיסור מדרבנן יש בדבר אע"פ שהמשקה הולך לאיבוד.
אע"פ שדבר שאינו מתכוין מותר כמו שנתבאר אי הוי פסיק רישיה ולא ימות ואפילו פסיק רישיה דלא ניחא ליה ורבים חולקים ע"ז וזה הפסק להרב ר' אשר מלוניל פסיק רישי' דניחא ליה בההיא מלאכה חייב והיכא דלא ניחא ליה פטור אבל אסור דכמקלקל הוא. היכא דלא אכפת ליה כגון תולש עולשין לאכילה בקרקע של חבירו שהוא מתקן אלא שאינו צריך לאותו תיקון לר"י חייב ולר"ש פטור ויש פסיק רישיה שאין המלאכה אסורה אלא מדרבנן כצירוף וכיוצא בו והיכא דלא מכוין שרי ר"ש אפי' לכתחילה וביאור דין הראשון הוא שתולש עולשין בקרקע שלו אע"פ שמכוין לאכילה ולא לנקות ולתיקון הקרקע חייב שתים כיון דארעא דידיה וצריך לאותו תיקון ומלאכה שצריכה לגופה היא ואפילו ר"ש מודה בה, וכן מל במקום בהרת אע"פ שאינו מכוין לקוץ צריך קרא למשרייה ומשום דאיסור תורה הוא וכיון דמודה ר"ש בפסיק רישיה עשו את שאינו מתכוין כמתכוין וכן הממעט ענפי הדס בי"ט ואפי' לקטן לאכול היכא דלית ליה הושענא אחריתי דפסיק רישיה הוא והוא התיקון שצריך. דין שני פסיק רישיה דפטור והוא המפצע חלזון פי' שדוחקו בידו להוציא דמו ר"י אומר פציעה בכלל פסיק רישיה ופירש"י התם משום דנטילת נשמה הוי קלקול אצל דם הצריך לצביעה לא מחייב משום נטילת נשמה אע"ג דפסיק רישיה הוא וכן החופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה פטור על הגומא לדברי הכל מפני שהוא מקלקל, הנה מצאנו שיש פסיק רישיה דפטור מחטאת אפי' לר"י. דין ג' פסיק רישיה שנחלקו בו היכא דהוי תיקון אלא שא"צ כממעט ענפי הדס בי"ט לאכול ויש לו הושענא אחריתי או תלש עולשין בשדה חבירו שהוא מתקן אלא שא"צ לאותו תיקון דר"י מחייב דהא קאמר מלאכה שא"צ לגופה חייב עליה ור"ש פוטר. דין ד' כגון צירוף כדאמר גבי כלי נחושת [מ"א ע"ב] אם נתן לתוכו מים צוננים והא קא מצרף ומלאכה זו אינה אסורה אלא מדרבנן והיכא דלא מכוין שרי ור"ש שרי אפי' לכתחילה ור"י אוסר כדאי' בפ' כירה ע"כ.
